מיקרו־הפחתה בחלב, נסיגות, תוספים והדוגמות של מנהלי הקבוצות

הפגישה בפורטיטיוד ואלי

ב-30 במרץ, ממש לפני שחזרתי מהבית של אחותי לביתי בגולד קוסט, הייתה לי פגישה עם הצוות לטיפול במצבים חריפים במרפאה שלהם בפורטיטיוד ואלי, בריסביין.

הוואלי הוא לפעמים מקום מוזנח ומפוקפק. חסרי בית, משתמשי סמים, צ׳יינה טאון שאני אוהב, אבל לא הרבה מעבר לזה. אזור הקבלה היה נעים אבל חשוך ושקט מאוד, והאנשים שישבו בפנים נראו גמורים. זה לא מקום שאי פעם ציפיתי למצוא את עצמי בו. מעולם לא שתיתי אלכוהול, לא עישנתי ולא נגעתי בסם לא חוקי. והנה אני יושב במה שהיה בעצם מרפאה לטיפול בשימוש בחומרים, בגלל רופא משפחה שנרדם ורשם לי צנצנת כדורים.

באתי מוכן: גיליון אקסל משלי עם תוכנית הפחתה ומידע מודפס על מדריך אשטון. חשבתי שאציג את הדברים בפני צוות. במקום זה ישבתי מול רופאה צעירה אחת, אולי סטודנטית לפסיכיאטריה; היא נראתה בתחילת שנות העשרים שלה. היא אמרה שהצוות שהייתי אמור לפגוש קרא את התיק שלי והעביר לה את ההמלצות. הם מעולם לא פגשו אותי.

היא נתנה לי מרשם לעוד 100 כדורי קלונאזפם של 2 מ״ג ואמרה שזה אמור להספיק להפחתה. זה לא הספיק, אפילו לא קרוב. אבל זה היה משהו. ודבר אחד פחות להיכנס לפאניקה בגללו.

בונה לעצמי תוכנית הפחתה

באמצע מרץ הצטרפתי לקבוצת הפייסבוק Beating Benzos ולפורום Benzo Buddies. חרשתי את האינטרנט בחיפוש אחר כל פיסת מידע.

בסביבות 25 במרץ קיבלתי תוכנית הפחתה מדיוויד ג׳ונס ב-Benzo Buddies. כבר קניתי ב-24 בחודש משקל תכשיטנים מסוג Gemini 20 וקראתי כל מדריך שמצאתי. אבל התוכנית של דיוויד בלבלה אותי. הייתה אי־הבנה: הוא הניח שאני לוקח שני כדורים של 1 מ״ג, כשבפועל לקחתי כדור אחד של 2 מ״ג. הוא הניח שמשקל הכדור משתנה עם המינון. זה לא כך באוסטרליה, שבה כדורי 0.5 מ״ג ו-2 מ״ג שוקלים אותו דבר. התוכנית הראשונה לא הסתדרה. בגרסה המתוקנת היו בערך שמונה שלבים, הפחתות של כ-10% מהמינון הקודם בכל 2–4 שבועות.

חשבתי שזה איטי מאוד. הרי לקחתי קלונאזפם רק כחודש, בוודאי אוכל להתקדם מהר יותר. אתר של ממשלת בריטניה אפילו אמר זאת במפורש: שימוש קצר יותר מאפשר הפחתה מהירה יותר.

לא רציתי להמשיך להטריד את דיוויד. הוא עשה את זה בחינם, וכבר כתבתי לו בלי סוף. אני מתכנת עם תואר במדעי המחשב ובמתמטיקה. אני יכול להבין את זה לבד. אז בניתי גיליון Google Sheets משלי: מיקרו־הפחתה יומית ״היפרבולית״ של 1%. בכל יום הפחתתי 1% מהמינון הנוכחי, לא מהמקורי. מבחינה מתמטית השם הנכון הוא דעיכה מעריכית, לא ליניארית. אבל כולם קראו לזה היפרבולי.

התחלתי להפחית בשיטה היבשה עם משקל התכשיטנים: לחשב את המנה, לשייף את הכדור ולשקול. אבל המשקל הוציא את ה-OCD שלי מדעתו. מניחים עליו את הכדור המשויף, ואם משאירים אותו לעשר דקות, הקריאה יכולה לעלות ב-20 מ״ג. כל הזמן לאפס ולכייל מחדש. זה מלחיץ כשאתה כבר חרד מכל מיקרוגרם. הרבה יותר מאוחר מצאתי משקל טוב יותר וזול יותר, והוא מה שאני ממליץ עליו היום למטופלים. אבל בפורומים תמיד המליצו על המשקל הארור הזה, אז זה מה שקניתי.

ההפחתה בחלב ואסון המיקרוגל

ראיתי סרטונים ביוטיוב על הפחתה עם חלב: להמיס את הכדור בחלב במקום במים, כי השומן בחלב משאיר את הכדור המרוסק מפוזר בצורה אחידה יותר. קלונאזפם לא באמת מסיס במים; הוא פשוט שוקע לתחתית. עם חלב זה יותר תרחיף, אף שהיום אני יודע שהשיטה לא הוכחה עבור התרופה הזו. אז עברתי לחלב.

הבעיה: כדור לבן בחלב לבן. לא יכולתי לראות מה קורה. ערבבתי בכפית ושאבתי עם מזרק בערך מהאמצע, אבל לא הייתה לי דרך לוודא שהריכוז אחיד. במשך שלושה שבועות זה עבד, או לפחות כך חשבתי.

ב-15 במאי ניסיתי לעשות אותו דבר עם מים, רק כדי לראות מה באמת קורה. נחרדתי. הכדור התפרק לחתיכות לא אחידות, חלקן זעירות וחלקן גדולות. הערבוב פשוט דחף את החתיכות הגדולות למרכז, בדיוק מהמקום שבו שאבתי. כנראה שבכל פעם לקחתי יותר מהמינון שחישבתי, לא פחות.

נכנסתי לפאניקה. החלטתי לחזור לחלב באותו לילה. לא היה לי חלב מוכן, אז הכנסתי אותו למיקרוגל כדי לחמם במהירות.

הנסיגה הגדולה הראשונה

לאורך אפריל המצב דווקא התקדם טוב. התייצבתי על המינון, הלכתי לחדר הכושר בכל יום לשעה לפחות והלכתי לחוף. החיים היו משעממים ובודדים. פחדתי מדי לנהוג או לטוס מעבר לציר גולד קוסט–בריסביין, אבל תפקדתי. עשיתי קורס CBT חינמי דרך Telldoc: שיעורים קצרים ושיחה עם מטפל בכל שבוע או שבועיים. רובו לא ממש התאים למצב שלי; בעיקר אמרו לי לעשות תרגילי נשימה.

בתוך חמישה שבועות כבר הפחתתי 33%. מהר, אבל זה עבד.

ואז, ב-8 במאי, התקשרו מ-ANZ. שוב. אותן שאלות שכבר עניתי עליהן כמה פעמים: האם הבית מושכר, מה המצב, אותם טפסים. זה שבר אותי. הלחץ מסאגת המשכנתה, חודשים של המתנה, שיחות בין שלוש אחר הצהריים לחצות כי כל המחלקה בהודו, והיועץ שהבטיח לחזור ולא חזר, סוף סוף פרץ את היציבות שבניתי.

בימים הבאים היה לחץ קבוע בחזה. גוש בגרון כאילו אני עומד לבכות. סיכות ומחטים. חשמל. ואז נדודי השינה חזרו. ויומיים אחר כך חזרו ביעותי הלילה.

שוב התעוררתי בלי לדעת מי אני או איפה אני. הסרטים. קפיצות ההירדמות. כל מה שהיה קודם, שוב מהתחלה.

שלחתי לדיוויד מייל עם קריאת הצלה. הוא אמר לעצור את ההפחתה. העצה שלו לגבי הפחתה בנוזל בלבלה אותי: הוא תיאר מיקרו־הפחתה ליניארית, להוציא בכל יום 1 מ״ג מתוך 300 מ״ג של נוזל, בניגוד לכל מה שהיה כתוב במדריכי ההפחתה ההיפרבולית שלהם עצמם. היום אני מבין למה הוא התכוון. אז לא הבנתי.

הפחד מהעלאת המינון

חשבתי להעלות את המינון, לחזור להפחתה מצטברת של 25% במקום 33%, ולראות אם זה יעזור. אבל קראתי בקבוצות שהעלאת מינון יכולה להסתבך מאוד: לפעמים לא מתייצבים, ורק מוסיפים עוד תרופה למערכת שכבר מבולבלת. רוב האזהרות האלה התייחסו לאנשים שהפחיתו 10% פעם בחודש, לא למיקרו־הפחתה יומית, אבל פחדתי מדי להסתכן. חזרתי ל-32%.

יום ההולדת של אמא והחלון

בשלב הזה כבר היה לי דפוס נוקשה מאוד. בסביבות שמונה בערב ניסיתי לעשות מדיטציה ולהירגע. בעשר או אחת־עשרה ניסיתי לישון. כל היום סבלתי: תשישות, חרדה, חשמל, ערפול ושעמום. אבל בדיוק סביב השקיעה משהו השתנה. במשך כשעתיים הרגשתי כמעט רגיל. חד. ער. כאילו הלילה הקודם לא קרה. ואז החלון נסגר, והייתי צריך לנסות להירדם כשפתאום אני ער לגמרי.

ב-21 במאי, שהיה גם יום ההולדת של אמא, כמעט לא ישנתי בלילה שלפני. ניסיתי מדיטציית סריקת גוף שהשאירה אותי כמו זומבי. ההורים באו לאסוף אותי למסעדה פרסית מפוארת שתמיד רציתי לנסות, לכבוד יום ההולדת של אמא. אחותי הייתה שם עם האחיינים שלי.

בקושי הצלחתי לעמוד ישר. האוכל היה מדהים, אבל היה חם בחוץ וביליתי את רוב הארוחה עם הפנים על השולחן. אחר כך הלכנו לצד של הספיט בברודווטר, ושכבתי על הדשא עם היד על הירך של אמא, ממש סופר את הדקות עד השקיעה, כי ידעתי שהחלון מתקרב וארגיש שוב אנושי לשעתיים.

הם הורידו אותי בבית. שעה אחר כך הגיע החלון. ולקחתי L-theanine, במינון של 300 מ״ג. זה תוסף שרוזלינד ג׳ונס, מנהלת קבוצת הבנזודיאזפינים Beating Benzo, הציגה כמסוכן, בטענה שהוא נוגע בקולטני GABA-A. לכך הצטרפו הפחדים שלה מהרגישות שלה לתוספים מסוימים, אחרי שהפסיקה בבת אחת בעקבות 40 שנות שימוש בבנזודיאזפינים.

בתוך דקות הייתי רגיל. רגיל לגמרי. יכולתי לצפות בטלוויזיה. שמתי את Sweet Tooth, סדרה שממש רציתי לראות אבל לא יכולתי להתמודד עם הדרמה והאלימות שבה. ראיתי פרק אחד. התחלתי עוד אחד. אחרי שעתיים ההשפעה התחילה להתפוגג. לתוסף L-theanine יש זמן מחצית חיים קצר, אולי שלוש שעות. בעשר בלילה חזרתי לנקודת ההתחלה.

ביעותי הלילה חוזרים

באותו לילה הביעותים חזרו במלוא העוצמה. בכל פעם שעצמתי עיניים: מחשבות שווא. באחת מהן היה האחיין שלי, משהו שקשור למשפחת מלוכה, לאנגליה, לתכשיטים ולמשהו נורא שעשיתי. ידעתי שזה לא אמיתי. יכולתי לפקוח עיניים והמציאות מיד חזרה. אבל לעצום אותן היה כמו להתחבר לסיוט של מישהו אחר.

למחרת בבוקר התקשרתי לג׳ולי, מטפלת הרייקי שהמשפחה שלי הולכת אליה, ובעצם המטפלת של אחותי. היא אמרה לי להתקרקע: ללכת יחף על הדשא. וגם אמרה משהו שהייתי צריך לשמוע: ״גיא, אתה לא יכול לעשות את זה לבד. אתה צריך להגיע לאחותך.״

יצאתי יחף החוצה. ואז עמדתי על הדשא וצעקתי ובכיתי. השוכרים שלי כנראה שמעו הכול. התקשרתי לאחותי הקטנה והתחננתי שתמצא אגמטין, תוסף שראיתי בסרטון יוטיוב של בחור צעיר שנראה שעשה מחקר רציני. זה תוצר פירוק של ארגינין, שמשמש בעיקר מפתחי גוף לשיפור הביצועים באימון. התקשרתי לכל חנות טבע בבריסביין עד שמצאנו חנות בפרוור רחוק עם מלאי. עוד משהו שפחדתי מאוד לקחת, כי רוזלינד הייתה חייבת לציין שהוא ״לא חוקי״ באיחוד האירופי ובבריטניה. בפועל, הוא פשוט לא אושר בידי איזו ועדה כי ״אין מספיק נתונים״.

שוב ארזתי ונסעתי לאחותי. כשהגעתי, שתי האחיות ואמא חיכו לי. אחותי הצליחה למצוא את התוסף בחנות לתוספי אימון. לקחתי מנה קטנה של אגמטין. הוא הרגיע אותי, אבל עם תחושת הניתוק המוזרה שהייתה אחרי הדיקור, כאילו הגוף שלי תופס יותר מקום מכפי שהוא אמור לתפוס.

הבאתי גם Relora, תוסף שאמור להפחית קפיצות בקורטיזול. פחדתי לנסות אותו: מנהלת Beating Benzos הזהירה מפניו במפורש ואמרה שהוא גרם לה לנסיגה נוראית. היא ערכה רשימת ״מה לא לקחת״ שהפחידה אותי מאוד. אבל הייתי נואש.

באותו לילה לקחתי אגמטין, חיכיתי שעה והלכתי לישון. כשעצמתי עיניים התחילו הסרטים. אוי לא. אבל אז לקחתי את ה-Relora. חיכיתי אולי 30–40 דקות וניסיתי לחזור לישון, ונרדמתי! עדיין התעוררתי בארבע בבוקר ולא הצלחתי לחזור לישון. אבל הביעותים לא הגיעו. מחשבות השווא לא הגיעו.

נשארתי אצל אחותי עוד שבוע, ואז שוב השתפרתי.

הקהילות המקוונות: הצלה וחבלה

קהילת הבנזודיאזפינים ברשת הצילה את חיי. נקודה. בלי הפורומים, המדריכים והאנשים ששיתפו בחוויות שלהם, לא הייתי יודע איך להפחית. הרופאים שלי בוודאי לא הסבירו לי.

אבל חלקים ממנה גם פגעו בי.

בקבוצת הפייסבוק Beating Benzos, שניהלו רוזלינד ודיוויד ג׳ונס, הייתה תרבות של פחד. בכל פעם ששאלתי בתמימות על תוסף שעשוי לעזור, השתיקו אותי. פעם היא ממש קיללה אותי, מחקה את התגובה הכועסת שלה ואז הסירה אותי מרשימת החברים בפייסבוק. כי שאלתי שאלה.

רשימת ה״מה לא לקחת״ שלה, שהפחידה אותי וכנראה עוד רבים מאוד, כללה תוספים שחברי הפורום שלה עצמם דיווחו שעזרו להם. חזרתי ומצאתי פוסט מ-2016 או 2017 שבו היא בעצמה שאלה על אחד התוספים האלה, וכמה אנשים אמרו לה שהוא עבד בשבילם. היא קנתה אותו. מההקשר נראה שהוא עבד גם בשבילה. ואז, שנה אחר כך, היא הכניסה אותו לרשימת ״לא לקחת״.

הפוליטיקה של הקבוצות הייתה אבסורדית. רוזלינד הייתה מנהלת בכמה קבוצות. כשהיא חסמה אותי מ-Beating Benzos, מנהלת בקבוצה אחרת, שהייתה גם מנהלת בקבוצה שלישית שהוקמה במיוחד כי אנשים התנגדו לקבוצה הראשונה, חסמה אותי גם היא. זה היה כמו פוליטיקה של חצר בית ספר, רק שהחצר הייתה מלאה באנשים במשבר נוירולוגי.

אני לא נוטר טינה לחברים בקבוצות שנפגעו ומנסים לעשות כמיטב יכולתם. אבל מנהלים שמצנזרים שאלות, מציגים תוספים כמסוכנים בלי ראיות ומנהלים את הקבוצות כמו ממלכה פרטית? כשהחברים שלכם הם אנשים בגמילה שבקושי מסוגלים לצפות בקומדיה בלי להיכנס לפאניקה? זו לא תמיכת עמיתים. זה שיכרון כוח על חשבון האנשים הפגיעים ביותר שאפשר לדמיין. לצערי גיליתי בהמשך שגם בשתי קבוצות אחרות, Benzo Warriors ו-Benzo Recovery & Existance, היו פוליטיקה ומאבקי כוח. אבל נגיע לזה הרבה יותר מאוחר, כי הן דווקא עזרו לי מאוד עד סוף ההפחתה. חשוב להשתמש בקבוצות האלה כדי למצוא חברים שעוברים גמילה מבנזודיאזפינים. רק זכרו שסביר למדי שהמנהלים בעצמם מתמודדים עם גמילה ממושכת, בעקבות הפסקה פתאומית, CT, הפחתה מהירה מאוד, מוסד גמילה או פשוט חוסר מזל. זה נדיר מאוד אם מפחיתים לאט ולא מסתבכים עם ריבוי תרופות. אלה האנשים העיקריים שנשארים סביב הקבוצות אחרי ההחלמה, חוץ ממני ומעוד מעטים, כך שייתכן שהם עדיין נאבקים בשדים שלהם ולא תמיד פתוחים לשיחה חיובית.
אם אתם צריכים ״תוכנית הפחתה״, השתמשו בתוכנה שלי: www.guythetaperman.com/download-gtt.
היא נותנת לכם כלי לשלוט באמת בהפחתה שלכם, בלי להיזקק לבקשת ״תוכנית ההפחתה החינמית״ מדיוויד ג׳ונס. יש לי סרטון שלם על כמה הן ״טובות״. ואם המקרה שלכם לא פשוט, אתם צריכים להפחית יותר מתרופה אחת, או שאתם מרגישים חסרי אונים, מבולבלים וזקוקים לתמיכה, קבעו איתי פגישה. אף אחד לא יכול באמת לדעת מה לומר לכם מתוך פוסט קצר ברשת, ולכם אין מושג מי עונה ומה הוא יודע. רבים פשוט חוזרים בתמימות על מה שאמרו להם אנשים שהם סומכים עליהם. פגישות ההיכרות המעמיקות שלי נמשכות שעתיים או יותר בשיחת וידאו. יש אחריות כלפיכם. יש עזרה אמיתית.