האיש שנתן לשיטה שם, ואולי לא את הנכון

פניתי אליו

מכל האנשים בסיפור, ממנו ציפיתי להכי הרבה, וזו בדיוק הסיבה שזה עדיין צורב.

מארק הורוביץ הוא הדבר הכי קרוב לשם מוכר בכל בית בתחום הגמילה מתרופות פסיכיאטריות בשנים האחרונות. הוא שותף לכתיבת מדריך מודסלי להפחתת תרופות, הפסיכיאטר שהעלה למודעות את המדע של הפחתה מעריכית איטית לכל התרופות הפסיכיאטריות, האיש שהקהילה מצטטת בפני הרופאים שלה. יש לו ניסיון אישי בגמילה מנוגדי דיכאון, וזו חלק מהסיבה שאנשים סומכים עליו. כשמצאתי את עבודתו, עמוק בתקופה הקשה ביותר, הרגשתי משהו קרוב לתקווה: סוף סוף אדם עם הסמכה, מעבר לד״ר אשטון בתחום הבנזודיאזפינים, שמבין ואומר בקול שאי אפשר לתלוש אנשים מהתרופות האלה.

אז ב-12 ביוני 2023, כשבקושי ישנתי וכל מערכת העצבים שלי בערה, כתבתי לו דרך טופס המשוב באתר שלו, אחרי שראיתי ריאיון שנתן לקהילת Benzo Warriors. מטופל מפוחד ששולח מסר בבקבוק. לא ביקשתי שיטפל בי. הייתה לי שאלה טכנית אחת שלא הצלחתי לפתור לבד. כבר הכרתי את ההפחתה המעריכית מקבוצות הבנזודיאזפינים, וכמו שסיפרתי בפרקים קודמים, בניתי גיליון אקסל לחישוב ההפחתה היומית שלי.

לזכותו, הוא ענה למחרת, יותר ממה שרוב ה״מומחים״ בסיפור הזה הצליחו לעשות:

אמרתי שכן, ספר לי עוד. הפרטים הגיעו ביום שאחר כך:

״לא היפרבוליות, הן מעריכיות״

לא באמת יכולתי להרשות לעצמי 250 דולר, אוסטרלי או אמריקאי. כבר הכרתי את ה״טכניקה״, הגיליון שלי עמד לשמש רשמית את הקהילה, והפרטים של איך להפחית, 5–10% מהמינון הנוכחי בכל 2–4 שבועות, היו ידועים ממדריכי Beating Benzos ומהנחיות NICE בבריטניה. הייתי מובטל בגלל המחלה וסיפרתי לו. שלחתי את גיליון ההפחתה שבניתי לעצמי, כלי שמקבל את התרופה והמינון ויוצר סדרה של הפחתות הולכות וקטנות, ושאלתי את השאלה האמיתית היחידה שלי: איך מתמודדים עם הסוף, עם ה״זנב״ הארוך שבו ההפחתות נעשות קטנות עד כדי בלתי אפשריות? לא נדרשה יותר מדקה לענות. בבנזודיאזפינים מדריך אשטון נותן מספר: שווי ערך ל-0.5 מ״ג דיאזפם כמינון הקפיצה. טבלאות ההמרה קיימות. ממה שאני יודע היום מהספר שלו, הוא או שלא ידע זאת, או שהתעלם מכך לגמרי בספר. הבעיה היחידה שלי ושל רבים אחרים הייתה שככל שההפחתות קטנות, לוקח יותר ויותר זמן להגיע למספר הקסם הזה. חשבתי שהוא, בתור מי ש״יודע״ ועושה ניסויים בתפוסת קולטנים, יוכל לתת נוסחה או מספרים קונקרטיים שיקצרו את הדרך. ראיתי את הגרפים בריאיון וחשבתי שיש ״מספרי קסם״ שלא הוזכרו. לצערי החשיבה שלי לא הייתה בשיאה. נדמה לי שהוא גם הראה טבלה לדיאזפם שבהמשך נכנסה למודסלי, עם אותה בעיית ״מספרים יפים״ שאליה אתייחס בהמשך. אילו המוח שלי עבד כמו שצריך, הייתי מבין מיד שהטבלאות יהיו שטויות וחוסך את הסבל שבהמתנה לתשובות ה״מקצועיות״. אבל באמת חשבתי שיש מספרים לכל תרופה ושהדיאזפם עומד בפני עצמו, ולכן לא ממש התעמקתי. זו הייתה תשובתו:

חזרתי לגוגל לבדוק את ההבדל בין שתי המילים. הוא ממש בלבל אותי. ומה שהופך את התשובה למוזרה כל כך הוא מה שאמר בפומבי על אותם מונחים בדיוק.

בריאיון שלו ל-Benzo Warriors, זה שבגללו פניתי אליו מלכתחילה, הוא היה נינוח בנושא. שם אמר לקהל שבפועל הפחתות מעריכיות והיפרבוליות הן כמעט אותו דבר:

הוא אפילו ציין שההנחיות הרשמיות באנגליה, NICE, כבר ממליצות בדיוק על זה במילה ״יחסית״, proportionate, שלדבריו היא ״מילה אחרת להפחתות מעריכיות״. אז בפומבי, דווקא כי אי אפשר לקחת כל אדם ולראות איכשהו את ״גרף״ תפוסת הקולטנים האישי שלו, הגישה שלי, שהיא גם הגישה המקובלת לבנזודיאזפינים ולא המצאה שלו, הייתה בסדר: כמעט זהה לשלו והכיוון שאליו ההנחיות הולכות. בפרטי, כשזר חולה ביקש עזרה, אותה גישה הפכה ל״לא היפרבולית״, משהו נחות וכמעט שגוי שכביכול דורש הדמיה גרעינית של המוח כדי לבצע אותו כראוי.

מכאן באה הכותרת של הפרק. אם מורידים את המיתוג, ״הפחתה היפרבולית״ היא, לפי ההסבר הציבורי שלו וגם שלי, הפחתה באחוזים: מורידים חלק מהמינון הנוכחי, והכמות קטנה יותר ויותר בהמשך. זה מה שקבוצות הבנזודיאזפינים ופרופ׳ אשטון כבר עשו, אצלה במידה פחותה כי ההפחתה הייתה ליניארית עם ״החלפות הילוכים״ בהיעדר משקלי מיליגרמים זולים. זה מה שבאנגליה מכונה עכשיו ״יחסי״. לקרוא לזה ״היפרבולי״ זה לא בדיוק שגוי, כי המילה מתארת את עקומת המינון מול ההשפעה. אבל למטופל מפוחד זה שם מבלבל לרעיון פשוט, והאמירה ששלי ״לא היפרבולי״ לא לימדה אותי דבר. היא רק גרמה לי להרגיש שטעיתי.

ותראו במה התיקון שלו בעצם הודה. כדי לעשות את זה ״כמו שצריך״, הוא כתב, צריך להעביר מטופל הדמיה גרעינית של המוח לפני כל הפחתה, משהו שאף אדם שמפחית ליד שולחן המטבח לא יכול לעשות. באותה נשימה הודה ששיטת האחוזים ״לא מסתיימת״, ״נסיגה אינסופית״, ושכללי האצבע ״לא הגיוניים בסוף ההפחתה״. סוף ההפחתה היה הדבר היחיד ששאלתי עליו. הוא בדיוק אמר לי בכתב שהקטע החשוב ביותר הוא זה שלאף אחד אין עליו תשובה ברורה, והשאיר את זה שם.

״תציע לכמה מהאנשים המבוססים יותר לקנות עותק״

במהלך אותו סתיו המשכתי לחכות להנחיות עצמן ולשאול את אותה שאלה. באוקטובר 2023 כתבתי לשאול מתי הספר ייצא, כי הוא כבר היה אמור לצאת. זו התשובה שקיבלתי:

קראתי את השורה הזו יותר פעמים משאני יכול לספור. לא אומר לכם מה היה בליבו כשכתב אותה. באמת איני יודע, ולא אעמיד פנים שכן. אספר רק איך היא התקבלה אצל האדם שאליו נשלחה: הלם. אדם שבדיוק הסביר שהוא חולה מכדי לעבוד ולא יכול לשלם מתבקש למצוא בקבוצות התמיכה את ה״מבוססים יותר״ כדי שיקנו ספר, כדי שהמו״ל יתייחס אליו יפה יותר. הגיליון שלי היה בחינם. לא הרווחתי ממנו כסף. הייתה כתובת פייפאל לתרומות, ועד היום, אחרי אלפי הורדות, לא קיבלתי מהקהילה אפילו דולר אחד על המשאב הזה. עניתי בדרך היחידה שהייתי מסוגל באותו יום:

ולמען ההגינות, כי מגיע לו שהדברים יובאו במלואם וכי אני רוצה שתשפטו את האדם השלם ולא גרסה חתוכה שלו, כך הוא ענה:

אני רוצה להאמין לו שהוא לא מתעשר מזה, אבל בכנות, לא באמת אכפת לי אם כן או לא. אני מאמין שהספר חשוב ושהבאתו לשולחנות הרופאים היא מטרה טובה באמת. לכן אדייק למה אני מתנגד, ואבהיר שהחלק הבא הוא דעתי, לא קביעה עובדתית על המניעים שלו: לדעתי יש משהו פגום מאוד בתחום שבו התשובה לשאלה מעשית אחת של אדם חולה מאוד, במיוחד כשאין לך תשובה טובה מעבר לשיטה שהוא כבר משתמש בה וזמינה בחינם לציבור, היא למעשה תקרא את הספר כשייצא, ובינתיים תדאג שהמבוססים יותר יקנו אותו. המטרה אולי ראויה. אבל אני הייתי האדם בצד השני, ולא הייתי צריך תוכנית שיווק. הייתי צריך מספר אחד.

התשובה שלא קיבלתי

חשוב לי לדייק במה שקרה אחר כך, כי האמת רגילה יותר מבגידה, ובמובן מסוים זה דווקא מה שהופך אותה לקשה יותר. הוא לא נעלם. הוא המשיך לענות, עד שבשלב מסוים פשוט הפסיק להתייחס. הוא אפילו שלח הסבר מפורט ומשמעותי על הפחתה היפרבולית לעומת מעריכית, צירף פרק מהספר ושאל איזו תרופה אני לוקח כדי שיוכל להפנות אותי להנחיות המתאימות. לא אכחיש את זה.

אבל הדבר המעשי היחיד שהייתי צריך, איך לעבור את סוף ההפחתה בלי שזה ייקח שנים או ישבור אותי, מעולם לא הגיע. אפילו לא טבלה לקלונאזפם בלבד. כשניסיתי שוב בנובמבר 2023, וביקשתי ממנו שוב במפורש עזרה עם סוף ההפחתה של קלונאזפם, זו הייתה התשובה:

אמרתי לו, יותר מפעם אחת, שאני ממש סובל. אני לא בטוח מה אתה מחפש. גבר, זה כתוב שם! שחור על גבי לבן. כשקראתי את זה הבנתי שהשיחה הסתיימה. הדלת לא נטרקה, פשוט נתנו לשיחה לדעוך בשקט, וכשאתה נואש גם זו תשובה בפני עצמה. וכשההנחיות סוף סוף הגיעו, חודשים רבים אחר כך, סוף ההפחתה שהוצג בהן היה, כפי שאני מסביר בפירוט בביקורת שלי, סדרת צעדים שנבנתה לפי גדלי הטבליות והתכשירים הנוזליים שקיימים בשוק, ולא לפי הדיוק של משקל תכשיטים שנדרש בסוף הפחתה אמיתית. בבקשה קראו את הביקורת, היא נמצאת בין המאמרים האחרים כאן! בפועל זה היה הרבה יותר גרוע ממה שהבטיח, רחוק הרבה יותר מהתיאוריה ה״היפרבולית״ שקידם, וגם מהמתמטיקה הפשוטה של ״דעיכה מעריכית״ שהייתה כביכול ״כל כך קרובה״. החלק היחיד שלא הצלחתי לפצח בעצמי, ושעליו שאלתי את האדם שנתן לשיטה את שמה, כביכול בעקבות מחקר על תפוסת קולטנים תחת המיקרוסקופ, נשאר שוב החלק שהייתי צריך לפתור לבד. והדבר המדהים? הוא הפך לאורח המועדף כמעט בכל פודקאסט ביוטיוב. ולחרדתי, ממשלות מדינות ניו סאות׳ ויילס וקווינסלנד באוסטרליה אימצו את הטבלאות שלו! לא הצלחתי למצוא אפילו קול ביקורתי אחד נגדן.

האזהרה שלו לגבי CBD, שהתבררה כשגויה עבורי

יש עוד חלק בהתכתבות, והוא חשוב כי בו נחשף הפער בין הביטחון שלו לבין הידע שהיה לו בפועל. באותו מייל מנובמבר ציינתי שרופא, שתכירו בחלק 9, רוצה לעזור לי לרדת מהבנזודיאזפין בעזרת שמן CBD. הוא הזהיר אותי מפני זה:

זה הכול. אזהרה סתומה בלי שום הסבר נוסף. וזה לא נאמר רק לי. גם בהנחיות מודסלי עצמן פוטרים את ה-CBD במשפט אחד, כשהוא נכרך יחד עם פניבוט, תרופה ממכרת ממש, ועם ולריאן, כדברים ש״במיוחד לא נבון״ לקחת בזמן גמילה. חומר עם פרופיל בטיחות טוב נכרך יחד עם חומר ממכר ונפסל במשפט, בספר שאלפי אנשים סובלים מתייחסים אליו כאל תורה מסיני.

וזו הבעיה: הוא טעה, לפחות בכל הנוגע לחוויה האישית שלי. שמן CBD, השמן הנכון בזמן הנכון, הפך לחלק ממה שבסופו של דבר עזר לי לרדת מהתרופה, יחד עם תוספים אחרים, אחרי שכל השאר נכשל. אספר את כל הסיפור בחלק 9. הדבר שהוא אמר לי ולקוראים שלו ש״במיוחד לא נבון״ לקחת היה בסופו של דבר הדבר שהציל אותי.

והנה החלק שיש לי בהקלטה. בוובינר פתוח שנתן לאגודה האוסטרלית לרפואה פסיכולוגית, שאלתי אותו בצ׳אט למה הוא מזהיר אנשים מפני CBD. לפני שענה, הוא אמר:

קודם כול אני רוצה להתייחס בהגינות להיגיון שמאחורי הדברים: המלכודת שהוא מתאר אמיתית. לרדת מבנזודיאזפין רק כדי להישען על משהו אחר שיוצר תלות באותה מידה, למשל בנזודיאזפין אחר, גבאפנטין או תרופות אחרות מהקבוצה הזו, פירושו להחליף תלות אחת באחרת. איש מקצוע זהיר צריך להזהיר מפני זה.

אבל זה לא מה ש-CBD הוא, וזו בדיוק הנקודה שבה ״לא מכיר היטב״ מפסיק להיות הערת שוליים והופך ללב הבעיה. אם אתה לא מכיר, למה לכלול את זה בספר? החומר CBD כלל אינו פועל על הקולטן לבנזודיאזפינים, ואני דווקא השתמשתי בתוספים שכן פועלים עליו, אבל בצורה שונה מאוד מבנזודיאזפינים. זה אינו חומר מרגיע שמפתחים בו תלות כמו בבנזודיאזפין: ועדת המומחים של ארגון הבריאות העולמי קבעה ב-2018 ש-CBD טהור ״אינו מציג השפעות שמעידות על פוטנציאל לשימוש לרעה או לתלות״. הוא פועל דרך מסלולים שונים לגמרי, בעיקר מערכת הסרוטונין, דרך הקולטן 5-HT1A, לצד ויסות עדין ועקיף של מערכת ה-GABA באתר שאינו אתר הקישור של בנזודיאזפינים, ולא באמצעות תפיסת הקולטן שהבנזודיאזפין מפנה. הוא גם כמעט לא משפיע על הקולטנים לקנבינואידים שעליהם פועל THC. אגב, גם THC עזר לי מאוד לישון, אבל אצל אנשים רגישים מאוד הוא הרבה פחות צפוי. לכן זה פשוט לא ״חומר אחר שמסתיר גמילה״ במובן שאליו התכוון. זה קרוב יותר לעזרה למערכת עצבים רגישה להירגע בזמן שהיא מחלימה, או ללקיחת פרצטמול כשיש חום וכאב בגלל זיהום.

וההשוואה שלו עצמו חושפת את הבעיה. ויסקי ויין מכילים את אותו חומר, אלכוהול, וזו בדיוק הסיבה שהחלפת אחד באחר אינה משנה דבר. בנזודיאזפין ו-CBD אינם אותו חומר, אינם פועלים על אותו קולטן ואינם כרוכים באותה תלות. ההשוואה עובדת רק אם לא יודעים איך CBD פועל, וזה בדיוק מה שהוא אמר רגע קודם למשתתפים.

תעצרו על זה רגע. אותו אדם שבספרו מסווג בביטחון את ה-CBD כמשהו ש״במיוחד לא נבון״ לקחת, באותה נשימה עם חומר ממכר, אמר לקהל של רופאים שהוא לא מכיר אותו היטב, ואז תיאר אותו באמצעות השוואה שהפרמקולוגיה הבסיסית אינה תומכת בה. כששלחתי אחר כך מייל וביקשתי שיסביר את הסתירה, לא קיבלתי תשובה. שאלתי יותר מפעם אחת.

לדעתי זה הנזק השקט שנמצא מתחת לכל השאר: לא רק שלא הצלחתי לקבל ממנו את המענה שהייתי צריך, אלא שהפסילות הנחרצות בספר שלו, אלה שרופאים ומטופלים מצטטים עכשיו, לא תמיד נשענות על הידע שהסמכות שלו מרמזת עליו. למזלי לא הקשבתי לו. אני חושב על האנשים שכן הקשיבו, ומפחדים מדי להשתמש במשהו שאולי באמת יציל אותם.

״לא לפרסם בפומבי״

החלק המוזר ביותר הגיע יותר משנה אחר כך. בדצמבר 2024 כבר הייתי סוף סוף בלי התרופה, אחרי שנאבקתי לצאת מזה בלי העזרה שלו, והכנתי סרטון ביקורת על הנחיות מודסלי. מתוך נימוס כתבתי לשאול אם אוכל לדבר על השיחות שהיו בינינו. זה מה שגרם לו לחזור ולענות, אחרי שהתעלם ממני:

עניתי בכנות. אלה הדברים שכתבתי לו אז, והנוסח המקורי מופיע גם באנגלית:

בכל זאת בחרתי אז בדרך הזהירה. בסרטון הביקורת תיארתי רק בקווים כלליים שהצלחתי ליצור איתו קשר בזמן גמילה קשה ושדיברנו על הפחתה מעריכית לעומת היפרבולית ועל שאלת ה-CBD. לא הבאתי את המילים המדויקות שלו.

אני מביא אותן עכשיו, את כולן, כולל אלה שמציגות אותו באור ההוגן ביותר, כי חשבתי על זה מספיק זמן כדי לדעת שזו לא רכילות. זו האמת על הדרך שבה רשת הביטחון כביכול מתנהגת כשאדם אמיתי נופל לתוכה. וזה עניין ציבורי ממשי: אלפי אנשים סובלים מצטטים את ההנחיות שלו בפני הרופאים שלהם. מגיע להם לדעת שהסמכות הזו אנושית, עלולה לטעות, וכשאני הייתי זקוק לו יותר מכול ולא יכולתי לשלם, הוא לא היה שם במובן היחיד שהיה חשוב לי.

הייתי צריך למצוא בעצמי את הדרך לסיים את ההפחתה. למזלי, מצאתי. ולאדם שבסוף עזר לי להגיע לשם לא היו שום תארים. רק טלפון, דלת פתוחה ונכונות לענות.