הסיפור שלי עם בנזודיאזפינים: חלק 5 | GUY THE TAPERMAN
פרוטוקול של פיטר סמית׳ בעלות של שש מאות דולר בחודש, הקולות המוכרים שהזהירו אותי מפניו, והסתירות ונורות האזהרה שלא הצלחתי ליישב.
אני יודע איך המאמר הזה, הקודמים וכנראה גם הבאים עלולים להישמע. הדברים שאכתוב כאן ביקורתיים כלפי כמה דמויות ציבוריות בתחום: מלווה, מחברת ומנהלת קבוצה גדולה. למי שנמצא מחוץ לקהילה קל לשפוט: איזה תמהוני שלקח תרופות ויש לו בעיות קשות עם אנשים.
אין לי. יש לי תחושת צדק חזקה, וזו הסיבה שאני עדיין בקהילה הזו ומנסה לעזור, כשכל כך הרבה יותר קל היה פשוט להתרחק. וכל מה שאני אומר במאמרים האלה מגובה בתיעוד; כשזה מועיל, ייתכן שאצרף אותו. אם חייתם בעולם הזה, ישבתם בקבוצת בנזודיאזפינים או צפיתם במלווה אחד סותר אחר בנוגע למה בטוח להכניס לגוף שלכם, אני חושב שתזהו את רמת חוסר היושר וחוסר המקצועיות משני צדי המתרס.
בעולם מתוקן לא הייתי כותב שום דבר מזה. אפילו לא הייתי עובר את זה מלכתחילה! רופאים היו יודעים את החומר. לא היה צורך במלווי הפחתה. לא היינו צריכים ״לוחמים״ שכותבים ספרים בחושך, ואז מתנהגים כמו הרופאים המרוחקים שפגעו בהם מלכתחילה. אף אחד לא היה מתחיל תרופות כאלה בלי הסכמה מלאה ומדעת, ורק אם מצבו קשה מספיק ורק אחרי שנוסו קודם אפשרויות עדינות יותר: תוספים טבעיים מתונים, טיפולים לא תרופתיים ותמיכה אמיתית. היו מרכזים וקבוצות תמיכה לגמילה מתרופות פסיכיאטריות באותו היקף ובאותה נגישות חינמית כמו בגמילה מאלכוהול או מאופיואידים.
זה לא העולם שאנחנו חיים בו. והחלטתי: לא אסתיר דברים כדי שיהיה ״קל יותר לעכל אותי״, ולא ארכך את האמת בשביל רווח כספי. אם מה שאני יודע וחוויתי יכול למנוע ממישהו לבזבז כסף ואנרגיה על משהו, או גרוע מזה, לפגוע עוד יותר בבריאותו, אפרסם אותו. אני מודע לכך שזה עלול לעלות לי. דעות נחרצות ואזכור שמות עלולים לגרום לאנשים לחשוש להיפתח בפני מישהו כמוני. לכן חשוב לי לדייק את מי אני מזכיר, ואת מי לעולם לא.
שמות המטופלים שלי ואנשים פרטיים תמיד מוגנים. שמות חבריי בקהילת הגמילה מתרופות פסיכיאטריות ושמות האנשים שאני מדבר איתם ומחלימים מהן: מוגנים. תמיד. לא אחשוף אף אחד מהם, גם אם בהמשך יפנו נגדי או יפגעו בי מסיבה כלשהי. זה לא בא בחשבון. אני איש מקצוע, וזה הגבול.
את שמות הדמויות הציבוריות שמעצבות את התחום לא אסתיר. מלווים שגובים כסף, מנהלי קבוצות, מחברים שמוכרים ספרים ואנשים שקולם משפיע ישירות על מה שאדם בגמילה ינסה או לא ינסה. אני יכול לגבות כל דבר שאני כותב עליהם. הקלטות קול, וידאו וצילומי מסך; אני שומר את התיעוד. מבחינתי, לא מדובר בהוצאת דיבה, כי מה שאני מתאר קרה.
אמשיך מהמקום שבו עצרתי: פיטר סמית׳.
מצאתי את פיטר ביוטיוב. היו לו הרבה סרטונים, והוא נראה כן. אקסצנטרי, קצת פרופסור משוגע, אבל בבירור מישהו שמכיר את הנושא שלו. סרטון אחד במיוחד נמשך שעה שלמה ועסק בהפסקת בנזודיאזפינים, עם שיטות שלא ראיתי בשום מקום אחר.
הרבה מהעצות שלו עסקו בשאר הבריאות, בחלקים שרוב האנשים מתעלמים מהם. הוא דיבר על דלקת ועל כך שצריך לוודא שאין בגוף דלקת מתמשכת. הוא דיבר על השיניים. על זיהומים סמויים. ועל תוספים שמעולם לא הוזכרו ב-Beating Benzos, הקבוצה של רוזלינד והקול הבולט ביותר בתחום נגד לקיחת ״כל דבר״. בגלל כמות העוקבים שלה, הפחדים שהיא נשענת עליהם נוטים להיקלט אצל הקוראים כאמת.
אני מבין את ההיגיון שמאחורי זה, לפחות חלקית. חלק מהאנשים בגמילה אכן נעשים רגישים מאוד לכל דבר שהם מכניסים לגוף. אבל זו לא סיבה מספיק טובה לומר לכולם, באופן גורף, לא לקחת כלום ו״פשוט לאכול את האוכל שלכם״. חלק מהתוספים האלה הם אוכל. אומגה 3 היא אוכל.
כמו שסיפרתי בפרקים הקודמים, הייתה קבוצה של נשים שנהגתי לדבר איתן בשיחות וידאו, והן תמיד קראו לו ״ד״ר פיטר סמית׳״ או פשוט ״ד״ר פיטר״. אולי בגלל אופן הדיבור שלו; מבטא בריטי תקני באמת גורם לך להישמע מקצוען! אבל הוא לא רופא. הן העריכו אותו מאוד בכל זאת, ובכל זאת, ככל שיכולתי לראות, אף אחת מהן לא באמת פעלה לפי השיטות שלו, למעט דברים בסיסיים מאוד כמו מגנזיום גליצינאט.
הפער הזה תמיד סקרן אותי, כי אני רואה אותו בכל מקום. אנשים מקבלים מידע מהאינטרנט או ממישהו בקבוצה בלי לחשוב פעמיים, אבל לא מוכנים לשלם על עזרה אמיתית. אני מודה שגם לי לקח חודש או חודשיים לאזור אומץ ולהוציא את הכסף, אחרי שצפיתי הרבה בסרטונים שלו, במנות קטנות מאוד. אז לא הצלחתי להתרכז לאורך זמן והרגשתי די ״טיפש״, אפילו בהבנה ובזכירה של מושגים פשוטים בתוך כל הבלגן הזה. התעריפים של פיטר לא היו יקרים, אבל גם לא זולים! לפגישה הראשונה הוא גבה 150 ליש״ט, בערך 190 דולר אמריקאי אז. ובכל זאת, זה לא הרבה בתחום הזה, במיוחד בהשוואה למה שאחרים מרשים לעצמם לגבות היום. אני יודע שיש אנשים שבאמת לא יכולים להרשות לעצמם; גם אני לא באמת יכולתי. אבל מחזרתי את המשכנתה. והייתי מוכן להוציא כל מה שצריך כדי להחזיר לעצמי את הבריאות.
היו לו שני אתרים, אחד חצי בנוי ואחד ישן יותר, ושניהם היו עמוסים בהמון מידע. אבל מבחינה טכנית הם לא היו בנויים היטב, וחלקים מהם פשוט אמרו ״בעבודה״ או לא הוצגו כמו שצריך. מהסרטונים ומהאתר הבנתי שהוא מתמודד עם הפרעה דו־קוטבית, ושבמשך רוב חייו היה אובדני. הוא הוציא את עצמו מזה באמצעות לימודים אובססיביים באוניברסיטה, אף שמעולם לא סיים תואר, ובאמצעות תוספים: למשל ליתיום אורוטאט, וגם גליצין וטאורין. מה שאין לו הוא ניסיון אישי בגמילה מבנזודיאזפינים. ההסבר שלו היה שמבחינת חוסר ויסות של מערכת העצבים המרכזית, CNS, יש הרבה דמיון. הוא ראה בעצמו מה שבבריטניה נקרא ״רופא פונקציונלי״, שמשתמש בתוספים טבעיים כדי לעזור למטופלים, ונכנס לתחום במקרה אחרי שעזר לחברה שהתקשתה בהפחתת בנזודיאזפינים.
שאלתי ב-Beating Benzos ובקבוצות אחרות אם אנשים מכירים אותו. בקבוצה של רוזלינד היא ענתה שהוא אדם מסוכן שלא מבין את מערכת העצבים הרגישה של מי שמפסיקים בנזודיאזפינים. אחר כך מחקה את התגובה. באופן אירוני, לאור ההיסטוריה שלי איתה, התשובה שלה לבדה, והמחיקה שלה, שכנעו אותי שכדאי בהחלט לנסות אותו. היא גם סגרה את הפוסט לתגובות נוספות! כמובן, גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום. אבל בגלל הניסיון שלי עם רוזלינד, האזהרה שלה וההשתקה שבאה אחריה דחפו אותי לכיוון פיטר במקום להרחיק אותי. זה גרם לי לחשוב שהוא כנראה אומר משהו שהיא לא רוצה שייאמר. באחד הסרטונים הוא גם הזכיר את ה״אספסוף״ בתגובות שכועס עליו כי הוא מציע תוספים, ומיד הבנתי מאיפה הם כנראה באים.
אבל המשכתי לנסות למצוא אנשים שיוכלו להמליץ עליו, בגוגל ובקבוצות ובפורומים אחרים, ולא מצאתי רבים. לא היו לו ביקורות. כשביקשתי לדבר עם מישהו שעזר לו, הוא סירב למסור שמות מטעמי ״פרטיות״, אף שתמיד יכול היה פשוט לבקש מהם רשות. מבין האנשים שכן הצלחתי להשיג, אחד שסבל מנדודי שינה קשים ניסה את הפרוטוקול של פיטר והחמיר. פיטר אמר שמי שמתמיד בפרוטוקול מצליח, אבל בהמשך, כשלחצתי לגבי אותו אדם, הודה ש״לא הצליח לעזור לו״. אחר סטה לגמרי מהנושא וניסה לשכנע אותי לקחת פטריות. רק אישה אחת אמרה שהוא באמת עזר לבעלה, ומתחה ביקורת על הקבוצות: לדבריה, אילו הקשיבו להן, ״הם עדיין היו סופרים כדוריות!״. אבל היא לא הסכימה להמשיך לדבר איתי, וזה אכזב מאוד. העדות האחרת היחידה שמצאתי הייתה של אישה שכתבה שהוא עזר מאוד לבנה, שהיה מכור לקנאביס, אבל זה היה בתוך פוסט על כך שבסוף הוא התאבד. כמובן שאני לא מאשים אותו בכך, וגם היא לא. אבל בראש הציני שלי חשבתי שזו דרך מוזרה מאוד להודות על עזרה, כשההתמכרות חזרה והבן שם קץ לחייו. בפועל, זה עושה לו שירות רע. אז כן לקחתי את זה כביקורת ״חיובית״, אבל היו לי ספקות. כמו שאתם רואים, תמונה מבלבלת מאוד.
האחרים שדיברתי איתם נפגשו איתו רק פעם אחת ולא לקחו את העבודה ברצינות, ולכן לא יכלו לומר אם היא עזרה או לא.
אפילו להגיע לפגישה היה קשה. ניסיתי לישון עד עשר בכל לילה, בדרך כלל אחרי ״טקס״ של שלוש שעות של מדיטציות ואור חלש. פיטר בבריטניה, בצד ההפוך של השעון ממני, והוא מתחיל את היום מאוחר. באתר הוא מבקש מאנשים באוסטרליה ובאסיה לפנות אליו ישירות כדי לתאם שעה; אחרת צריך להשתמש ביומן שבאתר. ניסיתי ליצור קשר, אבל הוא לא ענה למיילים, וכשהתקשרתי הטלפון שלו היה כבוי רוב הזמן. איכשהו הצלחנו לתקשר ולתאם בסוף, אף שחוסר התקשורת כבר התחיל להדאיג אותי. פיטר שלח מייל והסביר בדיוק איך הוא מצפה שאשב, באיזה אור אשתמש ואיך למקם את המחשב הנייד. הכול היה צריך להיות מדויק. הוא הסביר שזה כדי שיוכל לראות אותי היטב ולעקוב אחרי התגובות שלי, ואמר שהוא פסיכולוג. אולי זה נכון. זה עדיין הרגיש מוזר ומוגזם.
חיכיתי לפגישה בקוצר רוח. אני זוכר כמה הייתי לחוץ כשהמתנתי ששיחת הווידאו תתחיל. הפגישה נמשכה ארבע שעות! נדמה לי ששילמתי על שעה וחצי. הוא הקדיש ארבע שעות, וברוב הזמן פשוט חזר בפירוט על אותו חומר שכבר היה בסרטונים ובאתרים שלו. במובן אחד זה היה נדיב, והקלטתי את כל השיחה כדי לא לאבד דבר ממה שאמר. במובן אחר זה לא היה הגיוני בכלל. זה היה ארוך מדי, במיוחד לאדם שצריך לישון בעשר ונמצא בגמילה. ממש לא הייתה לי יכולת לקלוט את כל זה. עד הסוף כבר הפסקתי לקלוט בשקט.
כששאלתי למה כל כך קשה לקבל ממנו תשובה במייל, הוא גם אמר שיש לו אלפי מיילים שלא נענו. אני לא יודע למה חשב שזה נורמלי.
סיפרתי לו הכול, כולל מה שהתחלתי לקרוא לו אימי הלילה. הוא אמר שעבר בעצמו משהו דומה. לצערו, הוא אמר שלא יוכל לעזור לי בזה. אבל עדיין הייתה לי תקווה וסירבתי לקבל זאת. רציתי להיות מסוגל להפחית מהר יותר וקיוויתי שהפרוטוקול שלו יעזור בכל זאת. לפי השיטה שלו, לקיחת כל התוספים ויישום הטכניקות יאפשרו לי להפחית 10% בכל שבוע בצורה מעריכית או ״היפרבולית״, במקום פעם בחודש.
אחרי הפגישה הראשונה הוא אמר שישלח לי תוכנית. הוא אמר שאסור לשתף את התוכניות עם אף אחד, כי הן מותאמות אישית ומה שעובד עבורי אולי לא יעבוד לאחר. את זה אני מקבל. גם הנחתי שהוא עובד עליהן קשה עבור כל מטופל, ושאם מישהו אחר צריך תוכנית, הוא יכול לקבוע אצלו פגישה. בהשוואה לאחרים בתחום, הוא לא יקר.
ואז חיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. זה לקח יותר זמן משהבטיח, לפחות שבוע נדמה לי. התוכנית הגיעה בסוף במהלך ארוחת יום ההולדת של אבא. כבר הייתי עסוק מאוד בשאלה למה היא לא הגיעה, לא הפסקתי לדבר על זה והייתי לחוץ מאוד בתחילת הערב. וברגע שהגיעה: אלוהים, אלוהים, היא כאן. אופוריה! אבל אז...
לא הצלחתי לפתוח אותה. הקובץ היה בפורמט מוזר שלא הצלחתי לקרוא. למרות שביליתי עשרים דקות מהארוחה בניסיון מבוהל למצוא תוכנה שתפתח אותו, לא הצלחתי.
קשה להסביר מה זה עשה לי. הייתי לחוץ כל כך שהייתי חייב לספר לאמא מה קורה. הייתי כל כך מאושר כשראיתי את המייל מגיע, ושניות אחר כך מרוסק לגמרי. ובגדול. לשלוח ללקוח קובץ שהוא לא יכול לפתוח זה דבר קטן מבחינה טכנית. זה גם בדיוק סוג הטעות הקטנה והלא זהירה שאיש מקצוע לא אמור לעשות. ובידיעה שאם אענה במייל כנראה לא אשמע ממנו לפחות כמה ימים, הייתי ממש בפאניקה. בסופו של דבר הוא כן ענה לגבי הקובץ, להפתעתי אחרי כמה שעות, ואמר: ״סליחה, שמרתי אותו בצורה לא נכונה״.
כשבסוף השוויתי את התוכנית שלו לתוכנית שכתב למישהו אחר, כי העזתי ושכנעתי מטופל לשעבר להראות לי אותה, האמת הייתה ברורה: השתיים היו כמעט זהות. לא היה בשלי שום דבר מותאם אישית, חוץ מהחלפה של שניים או שלושה תוספים. אני מניח שזה נעשה לאורך הזמן, כי התוכנית הישנה הייתה בת שנה או שנתיים לפחות. גרוע מכך, היא כללה דברים שלא היה צריך להציע לי אפילו כאפשרות. אחד מהם היה 5-HTP, והיה עוד תוסף סרוטונרגי שאני לא זוכר כרגע. באותו זמן לקחתי פרוקסטין, לא רק בנזודיאזפין, ולא משלבים את השניים. זה לא בטוח, וזה לא סוד או משהו שרופאים לא יודעים. רוב מי שלוקחים SSRI מקבלים הסבר ויודעים שלא מערבבים שתי תרופות שמעלות סרוטונין. נוסף על כך, התוכנית הייתה מלאה בשגיאות כתיב, כולל, נדמה לי, ״Brisbain״. אגב, כשניסיתי ליצור איתו קשר, אם אני זוכר נכון הוא בלבל אותי עם מישהו אחר מבריסביין ואמר שזו הסיבה שלא ענה! ממש התחננתי שיחבר אותי לאותו אדם כי גרנו באותו אזור. היה מאוד מאוד בודד, ולא היו קבוצות תמיכה. הוא מעולם לא עשה את זה. אולי יש לו דיסלקציה. ואני יודע שיש לו קשיים אחרים כמו הפרעה דו־קוטבית, ואולי ADHD. זה לא תירוץ. כאיש מקצוע, לא לבדוק ולא להגיה מסמך שאתה כנראה שולח לאנשים לעיתים קרובות, כשיש בו טעויות בכל מקום, זה חוסר מקצועיות שזועק. היה לי ממש קשה להבין חלקים ממנו ונאלצתי לשאול אותו.
ובכל זאת נכנסתי ל-iHerb וקניתי את כל מה שהיה ברשימה. עוד נורות אזהרה המשיכו להידלק. בפגישת המשך שאלתי את השאלה המתבקשת: אתה בטוח שאני יכול להתחיל את כל אלה ביחד? למה לקחת הכול בבת אחת? לא הגיוני הרבה יותר להתחיל עם אחד, לראות איך אני מגיב ואז להוסיף את הבא? בשבילי זה היה היגיון פשוט. הוא סירב. התשובה שלו הייתה שהוא יודע בדיוק מה הוא נותן לי ומה כל דבר יעשה. אם משהו לא יתאים לי, הוא יידע או ינחש היטב איזה מהם. לדבריו יש איזון בין חומרים מעוררים למעכבים: אם לוקחים חומר מעורר אחד לבדו, זה ״לא יעבוד״. הוא אמר שכל התוספים ״עדינים״, אבל יחד הם עובדים בשיתוף פעולה.
בהתחלה כמעט לא היה שינוי, אבל עדיין לא חזרתי להפחית בפועל. שאלתי אם כדאי לעצור את ההפחתה בזמן שאני מוסיף את כל אלה. הוא אמר שלא, שרוב האנשים שהוא עוזר להם ממשיכים להפחית בזמן שהם לוקחים אותם. שוב, לא מדעי בכלל. הדרך המסודרת היא לעצור קודם, לתת למצב להירגע ורק אז להוסיף את התוספים, כך שאם יופיעו תופעות לוואי יהיה ברור שהן מהתוספים ולא מההפחתה עצמה. בכל זאת חיכיתי, ואז התחלתי להפחית לאט אפילו יותר מקודם. עדיין מדי יום, אבל עכשיו כ-25% לאט יותר, בסביבות 0.3% ביום מהמינון של היום הקודם.
ואז, אחרי שבועיים, הגיעה נסיגה אמיתית. הסיוטים חזרו. הרגשתי נורא. נדודי השינה חזרו. והתגובה של פיטר הייתה להודות, בניגוד לטענותיו הקודמות, שהוא לא יודע מה גורם לבעיות שלי. פניתי אליו שוב עם שאלות נוספות, כולל שאלה על שמן CBD; החלק הזה יקבל מאמר משלו. הודעה, כמובן, לא זכתה לתשובה. נאלצתי לקבוע עוד פגישה רק כדי לשאול.
וזה היה משמעותי הרבה יותר משהיה צריך להיות, בגלל אופן העבודה שלו: פיטר לא ענה לשום דבר בזמן סביר. ניסיתי להתקשר, לא ענה. שלחתי הודעות, כלום. ניסיתי כל ערוץ שעלה בדעתי; שלחתי מייל, שתיקה. הדרך היחידה באמת להשיג את פיטר סמית׳ הייתה לקבוע פגישה ולשלם עליה. בהמשך, כשנאלצתי לשאול שאלה או שתיים בוואטסאפ, הוא לא ענה או אמר שצריך לקבוע פגישה ״כי זו שיחה שתעלה עוד שאלות ותיקח זמן״. אבל בפועל לא מצאתי ביומן שלו שעה שלא הייתה באמצע הלילה שלי. הוא התעלם מזה, למרות שכתב באתר שבדיוק במצב כזה צריך לפנות אליו ישירות. ניסיתי, ושוב לא ענה. ממש חיכיתי ימים ליד הטלפון, כמו מישהו שמחכה לתשובה מהאדם שהוא דלוק עליו, רק שעכשיו זה היה אדם שחיי במידה מסוימת תלויים בו, בזמן שאני פועל לפי הפרוטוקול שלו וסובל. הוא אפילו אמר ש״לשלוח לו הודעות כאלה זו דרך בטוחה לגרום לו לענות הרבה יותר מאוחר״, או משהו נורא בסגנון. התלוננתי שהוא ״אכזרי״, והוא נפגע כל כך מהמילה שדרש שאתנצל עליה אם אני רוצה להמשיך איתו, ואמר שהוא חייב להציב לי ״גבול נוקשה״.
כל זה הבהיר לי מאוד: פיטר סמית׳ עצמו עדיין חולה מאוד. הוא הגן על עצמו, אבל זה בא על חשבון האנשים שטען שהוא עוזר להם. אין בזה כשלעצמו פסול אם אינך מטפל. הבעיה מתחילה כשזה מגביל את היכולת לעזור לאנשים שמולך. אי אפשר להשאיר אדם בגמילה תקוע, בלי יכולת להגיע לאדם היחיד שאמור להדריך אותו. חייבים לתת לו דרך ליצור איתך קשר. במובן הזה העבודה עם פיטר הייתה קשה מאוד מאוד. הוא אמר לי כמה פעמים שלא הבנתי את התפקיד שלו, ושאם אני במשבר אוכל להתקשר ל-Lifeline. עם כל הכבוד לאנשים שעושים את העבודה החשובה הזו, זו לא הייתה תשובה למה שהתמודדתי איתו. מתנדב שהוכשר לתמוך באדם במצוקה חריפה אינו מצויד ללוות אותו בתגובה שנגרמה מתרופות ושאפילו רוב הרופאים לא מזהים.
פניתי גם לבייליסה פרדריק כדי לשאול על פיטר.
בייליסה הייתה אז מוכרת מאוד בקהילת הבנזודיאזפינים, וכמו הקבוצות התנגדה נחרצות לתוספים. היא פרסמה פוסט שרוזלינד שיתפה שנים קודם, ובו אמרה, למעשה, שהיו לה כל כך הרבה לקוחות, ורבים מאוד מהם, לא כולם, ניסו משהו והגיעו למיון או לנסיגה קשה. הרשימה הייתה עצומה! אז שוב, המסר היה פשוט: כל תוסף הוא סכנה. ושוב, אני באמת לא מבין את התעוזה לומר דבר כזה. אי אפשר לתת לאנשים אזהרה כזו בלי הקשר ואז פשוט ללכת. אם טוענים טענה, מביאים את המקרה המלא. כמה המטופל לקח? האם התחיל במינון נמוך והעלה לאט? אם זה היה מטופל מבוגר, מה עוד היה במצבו? האם היה לו MCAS? האם הפסיק בבת אחת? בניסיון שלי, מי שנפגעים הכי קשה הם כמעט תמיד מי שהפסיקו בבת אחת או הפחיתו מהר מדי, ועכשיו חיים עם ההשלכות. אזהרה גורפת לא אומרת לנו שום דבר מכל זה.
הסיבה שבכלל כתבתי לבייליסה הייתה משהו ששמתי לב אליו בעמוד שלה באמזון, והוא עדיין שם היום, שלוש שנים אחר כך. בתיאור הספר שלה, לא בין ביקורות הלקוחות אלא בתיאור עצמו, יש שלוש המלצות. אחת מהן של ד״ר אשטון, האם המייסדת של הפחתת בנזודיאזפינים בטוחה יותר, ואולי האדם המפורסם ביותר בתחום. אחרת היא של פיטר סמית׳. בבירור, פיטר שמח להיראות כמי שמשבח את הספר שלה, ובייליסה שמחה להציב אותו לצד אשטון בקידום הספר.
וכאן בדיוק זה מפסיק להסתדר. פיטר ביקש שאוציא שש מאות דולר בחודש או יותר על תוספים, בעוד בייליסה, שאת ספרה המליץ בפומבי, מתנגדת לחלוטין לתוספים. אז שאלתי אותה ישירות במייל אם היא מכירה אותו. היא אמרה שלא. היה קשה ליישב את זה עם מה שראיתי. גם אם המו״ל הרכיב את התיאור, השמות שמופיעים בו הם מוכרים. היית מזהה אותם, ולכל הפחות מסתכלת בעמוד של הספר שלך. אם המלצה של אדם מופיעה בתיאור הספר שלך, את יודעת מי הוא.
היא כן הזהירה אותי, בדרכה. אמרה להיזהר מאוד מכל מה שפיטר מציע. ואז הגיע החלק שבאמת הטריד אותי. היא הזהירה במיוחד מפני כמה תוספים, כמו אשווגנדה, ומפני חוקני קפה. ממש צחקתי. חוקני קפה? למה שמישהו בכלל יציע לי דבר כזה? ידעתי עליהם מעט, אבל זה נשמע אבסורדי וקיצוני. ואז, באחת הפגישות האחרונות עם פיטר, הוא הציע בדיוק את זה. אני לא צוחק. כשהוא עשה זאת, זה הרגיש כמו בדיחה צינית ומרה. חייכתי בנימוס, המשכתי בפגישה, ונדמה לי שזו הייתה הפגישה האחרונה איתו. אף אחד בכל השנים שלי בתחום לא הזכיר אפילו חוקני קפה. חוץ משניהם.
מהמקום שבו אני נמצא היום, מחוץ לזה, כבר לא בגמילה ולא מרגיש כל תסמין בזמן אמת, דבר כזה כמעט מצחיק. הוא גם מרתיח. אבל אז הוא לא היה אף אחד מהם. הוא פשוט היה מפחיד, כי נמשכתי בין שני אנשים שהייתי אמור לסמוך עליהם. כל אחד אמר את ההפך המדויק מהאחר, ובכל זאת היה ביניהם קשר כזה שאחד המליץ בפומבי, בעמוד שיווקי, על הספר של השנייה! אולי בייליסה התאפקה כדי לא להוציא עליו דיבה בגלוי? אני לא יודע. שניהם בריטים, ואני יודע שחוקי הדיבה בבריטניה די מפחידים.
אז מה בכל זאת היה חיובי? בהחלט למדתי המון מהפרוטוקול שלו. חקרתי הרבה ממה שהציע. בחלק גדול מהעצות שלו לשינה, נושא שכתב עליו הרבה ושגם פרסם עליו ספר מוערך באמזון, אני משתמש היום עם המטופלים שלי, כי חלקן עובדות היטב ויש להן בסיס מדעי אמיתי. הוא בהחלט חקר הרבה ונתן עצות שהיו טובות מבחינות רבות. אני ממליץ למטופלים על רבים מאותם תוספים שבהם השתמשתי ושאני מאמין שכן עזרו, לפחות על הנייר. מהאופן שבו התנהל איתי למדתי איך כדאי ואיך לא כדאי להתנהל מול המטופלים שלי.
אגב, האתרים שלו עדיין ברשת ונראים באותו מצב שבו היו ב-2023.
האתר Balancing Brain Chemistry
האתר של פיטר סמית׳
בסביבות אפריל או מאי 2026, שנתיים עד שלוש אחרי כל מה שקרה, ואחרי חודשים רבים בלי פרסום בערוץ היוטיוב שלה, בייליסה חזרה עם סרטון חדש. רק שהוא לא באמת היה סרטון. זו הייתה הקלטה, והקלטה נוראית: הצליל היה מעוות כל כך שכמעט אי אפשר היה להקשיב. אין לי מושג למה חשבה שסביר לפרסם אותו כך ולהשאיר אותו, במקום להקליט מחדש. הרי זה רק כחצי שעה של קול. מעבר לבעיה הבסיסית שלא מצליחים להבין אותה, צריך לחשוב על הקהל. אלה אנשים בגמילה. צליל צורם ומשובש באמת מזיק להם. בתקופה הכי קשה שלי לא יכולתי לסבול שום מוזיקה חוץ מקטעי מדיטציה, ואפילו לא יכולתי להדליק טלוויזיה. אי אפשר להציג דבר כל כך צורם לקהל כזה ולקרוא לו עזרה. התוכן עצמו היה הרגיל: הוראות מעורפלות על מה לא לעשות, ובהן, נדמה לי, גם תוספים.
כתבתי לה תגובה ארוכה ביוטיוב, ששמרתי עד היום, עם פחות או יותר כל מה שסיפרתי לכם כאן. היא לא התייחסה לאף מילה. מה היא עשתה? סגרה את האפשרות להגיב לסרטון.
עברתי את זה בעצמי, והיום אני עוזר לאחרים לעשות זאת עם תוכנית, בלי לנחש. שיחת ההיכרות הראשונה, באורך 20 דקות, היא בחינם וללא התחייבות.
לקביעת שיחת היכרות חינמית ← או קראו איך אני עובד ←